השבוע קיבלתי שאלה מעניינת – האם בצלילה חופשית עמוקה יותר אנחנו צורכים יותר חמצן?
הרקע לשאלה – ככל שאנחנו מעמיקים לחץ המים גדל, והאוויר בריאות הולך ונדחס (חול בויל). ולכן, כל צולל מיכלים יודע שככל שיצלול עמוק יותר כך הוא יצרוך יותר אוויר. האם זה כך גם בצלילה חופשית?
התשובה שלי
זה נכון שהאוויר בריאות הולך ונדחס, וזה אומר שבהעמקה לחץ החמצן עולה, ובכל ליטר אוויר יהיו עכשיו יותר מולקולות של חמצן.
צרכני החמצן בגופנו הם התאים, הצורכים מולקולות חמצן בתהליך ייצור האנרגיה, זוהי נשימה תאית.
ייצור האנרגיה יושפע מהמאמץ ומקצב הלב בצלילה. רמת החמצן הגבוהה בצלילה לא תגרום לתאים לצרוך יותר מולקולות חמצן, אלא רק תשפר את הזמינות של החמצן לתאים.
התאים ימשיכו לצרוך חמצן בהתאם לצורך הגופני, כמעט באותה מידה.
גם צוללי מיכלים אינם אמורים לצרוך יותר חמצן בצלילה עמוקה, אלא יותר אוויר. יותר אוויר דחוס יכנס לריאות ויצא בכל נשימה ונשיפה, והתאים יקחו מתוכו את מספר מולקולות החמצן הדרוש להם.
אפילו פחות חמצן
יותר מכך, בצלילה חופשית עמוקה ייתכן ונצרוך פחות חמצן. אחת התגובות של הגוף לצלילה ולעומק היא הברדיקרדיה, כשנעצור נשימה ונעמיק הגוף יתחיל להוריד את הדופק ויצרוך פחות חמצן!
לחץ החמצן הגבוה והזמינות שלו בעומק יכולים גם להטעות אותנו ולגרום לנו להרגיש שיש לנו אפילו יותר חמצן ממה שיש לנו בפועל.
כשנעלה קרוב לפני המים תתרחש נפילה גדולה בלחץ החמצן, ויגדל הסיכון לעילפון מים רדודים.
לכן דווקא צלילה רדודה יכולה להיות יותר קשה ומסוכנת מאשר צלילה עמוקה!
מה יכול לגרום לנו לצרוך יותר חמצן בצלילה עמוקה?
מאמץ – בעליה אל פני המים נתמודד עם משקל גבוה יותר ועם דרך חזרה ארוכה יותר, המאמץ הגופני יגדל ואיתו צריכת החמצן.
לחץ מנטלי – צלילה עמוקה יותר יכולה להיות מלחיצה יותר. התחושות הגופניות ורגשיות משתנות בעומק. מתח ואיבוד ההרפיה יגבירו את קצב הלב ואת צריכת החמצן.
הפתרון הוא שיפור טכניקת הצלילה החופשית, תנועה יעילה וחסכונית יותר, שיפור מנטלי, שיפור הגמישות ושיפור יכולת עצירת הנשימה. כל אלו ישפיעו מאוד על הצלילה ועל התחושה בצלילה. כך תהפוך הצלילה לנעימה וזורמת יותר, רפויה מרגיעה יותר, עמוקה ובטוחה יותר.
צלילה מהנה
אסף בנדל
הפוסט נשלח לחברי קבוצת הוואטסאפ שלנו, אני מזמין אותך להצטרף לקבוצה ולקבל טיפים ומידע בנושא צלילה חופשית – לקבוצה השקטה או לקבוצה הפתוחה לדיונים.