מהו הצורך לנשום? וכיצד הוא משפיע על עצירת הנשימה שלנו? האם דחיית הצורך לנשום תשפר את עצירת הנשימה שלי או שתפגע בה? במאמר הבא ננסה לענות על שאלות אלו.
מהו הצורך לנשום?
הצורך לנשום הוא תחושה שאנו חשים במהלך הנשימה ובזמן עצירת הנשימה. תהליך הנשימה בגוף הוא תהליך אוטונומי ברובו. מרכזי הנשימה במח מכתיבים את הקצב והנפח של הנשימה, בהתאם לצרכים הפיזיים והרגשיים שלנו. יש מצבים בהם אנו זקוקים לנשימה איטית ועמוקה, ויש מצבים בהם אנו זקוקים לנשימה מהירה ושטוחה, המח הוא האחראי להתאים את צורת הנשימה שלנו, ואנחנו יכולים גם להתערב באופן מודע ולשנות את צורת הנשימה שלנו כשאנו רוצים.
כאשר אנו שואפים אוויר, מה יגרום לנו לרצות לנשוף, ולקחת את השאיפה הבאה? זהו הצורך לנשום.
הצורך לנשום מושפע מכמה גורמים, וככל שהצורך יגבר נרגיש יותר ויותר שאנחנו חייבים לנשום.
הצורך לנשום יהיה גם מה שייקצר את עצירת הנשימה שלנו ויגרום לנו להפסיק אותה. בשלב מסוים של עצירת הנשימה נתחיל להרגיש שהגוף רוצה לנשום, הצורך לנשום ילך ויגבר, עד שנרגיש שאנחנו לא יכולים להמשיך יותר בעצירת הנשימה.
מה גורם לנו לרצות לנשום?
ראשית, ההרגל – אנחנו רגילים לנשום, וברגע שנעצור את הנשימה נרצה לנשום שוב מכח ההרגל.
לחץ מנטלי – עם עצירת הנשימה נוכל להחיל להרגיש תחושה של מועקה, חשש וחוסר נוחות, שילכו ויתגברו ויגרמו לנו לרצות לנשום.
פחמן דו חמצני – בזמן עצירת הנשימה הגוף שלנו ממשיך לצרוך חמצן, ולייצר פחמן דו חמצני כחלק מהנשימה התאית. בגוף שלנו מפוזרים קולטנים החשים את רמת הפחמן הדו חמצני בגוף, וכאשר רמת הפחמן הדו חמצני תעלה, המח יתחיל לשדר לנו לרצות לנשום.
חמצן – ככל שעצירת הנשימה תתארך רמת החמצן בגוף תלך ותפחת, החמצן הנמוך יגביר את הצורך לנשום.
מתח שריר – כאשר נשאף שאיפה מלאה, הראות יתמלאו והשרירים שסביבם יתמתחו. מתח שרירי החזה יגרום לנו לרצות לנשום שוב. ובכלל, כל שריר מתוח בגוף יצרוך חמצן ויגרום לנו לרצות לנשום מוקדם יותר.
בזמן עצירת הנשימה כל הגורמים האלו יתעוררו ויתגברו ככל שעצירת הנשימה תתארך. בשלב מסוים יהיה מאוד קשה להחזיק מעמד ונצטרך לסיים את עצירת הנשימה ולנשום שוב, וכנראה שזה יהיה גם הדבר הנכון לעשות.
גירויי נשימה
אם נמשיך את עצירת הנשימה, לאחר שהתחיל הצורך לנשום, נוכל להתחיל לחוש בגירויי נשימה. הבטן תתחיל להתכווץ ולהרפות, לעלות ולרדת, נרגיש וואקום בגרון וצורך לבלוע, אלו גירויי הנשימה. גירויי הנשימה יתחילו בעוצמה חלשה, כמו גלים קטנים במרווחים גדולים, ולאט לאט הם יתחזקו, וגיעו במרווחים קטנים יותר. כאן יתחיל החלק הקשה בעצירת הנשימה.
יש המכנים את גירויי הנשימה התכווצויות סרעפתיות, מכיוון שהסרעפת עולה ויורדת בזמן הגירויים. אבל זה לא מדוייק.
הסרעפת היא שריר, וכמו כל שריר היא יודעת להתכווץ רק בכיוון אחד. בזמן השאיפה הסרעפת מתכווצת, משתטחת ויורדת לכיוון הבטן, החלל שנוצר גורם לריאות להתמלא באוויר. בזמן הנשיפה הסרעפת עולה וחוזרת למצב הרפוי שלה, אבל היא לא עולה בצורה אקטיבית. כשאנו נושפים בצורה אקטיבית אלו שרירי הבטן והצלעות שמתכווצים, וגם בזמן גירויי הנשימה. לכן יותר נכון לקרוא להם התכווצויות בטניות (Abdominal contractions).
האמת, שגם השם גירויי נשימה אינו בהכרח נכון. המונח “גירויי נשימה” מבוסס על השערה שההתכווצויות האלו הן נסיונות של הגוף להכריח אותנו לנשום. ההתכווצויות מדמות תנועה של נשיפה כדי לעורר אותנו לקחת שאיפה.
יש הסוברים שמטרת גירויי הנשימה היא שונה. בזמן ההתכוצויות מוגברת זרימת הדם לכיוון הראש, כנראה כדי להזרים יותר חמצן למח ולשמור אותנו בהכרה. לפי זה גירויי הנשימה טובים לעצירת הנשימה שלנו.
נורית האזהרה שלנו
לצורך לנשום ולגרויי הנשימה יש תפקיד חשוב נוסף בזמן עצירת הנשימה ובצלילה חופשית, זהו אחד מהסימנים שהגוף נותן לנו, וכך אנו יכולים לקבל מושג על זמן הצלילה שלנו, ולדעת מתי לעלות ולחזור לנשום. ממש כפי שברכב שלנו נדלקת נורת אזהרה כאשר מגיע הזמן למלא את מיכל הדלק. האזהרה הזו יכולה לשמור עלינו מפני עילפון מים רדודים בצלילה חופשית.
כל זאת בתנאי שנשמנו נשימה נכונה לפני הצלילה. נשימה לא נכונה יכולה לשבש את תחושת הצורך לנשום, לגרום לנו לעלות מהצלילה מאוחר מידי, ולסכן אותנו בצלילה.
להרחבה בנושא אתם מוזמנים להוריד ולקרוא את המדריך לנשימה לפני צלילה.
בחלק הבא של המאמר נעסוק בשאלה איך אפשר לדחות את הצורך לנשום והאם כדאי בכלל לעשות את זה?
להתראות בנתיים,
אסף בנדל
הפוסט נשלח לחברי קבוצת הוואטסאפ שלנו, אני מזמין אותך להצטרף לקבוצה ולקבל טיפים ומידע בנושא צלילה חופשית – לקבוצה השקטה או לקבוצה הפתוחה לדיונים.
היום כמעט ומת לי בנאדם בידיים
המסעדה ורצועת הכרית – אתר צלילה חופשית באילת
אדם ממוצע מסוגל לעצור את הנשימה ל-3.5 דקות – איך זה יכול להיות? ואיך אפשר להגיע לזה?
סגנונות צלילה חופשית
